החלטה בתיק רע"א 8042/12

               זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט א' יעקב) מיום 12.7.2012, שניתנה במסגרת תביעה המתנהלת נגד המבקשים ובגדרה בוטל היתר להמצאה מחוץ לתחום של הודעת צד שלישי למשיב.

               אלה הן, בתמצית, העובדות והטענות הצריכות לעניין:

1.            בבית המשפט המחוזי מרכז מתבררת תביעה כספית שהגיש מר צבי ויליגר (להלן: ויליגר) נגד המבקשים ונגד נתבעים נוספים. בתביעתו טוען ויליגר, בתמצית, כי הלוואה שהעניק למבקש 1 לא הושבה לו וכי יתר המבקשים ערבים לחובו של המבקש 1 מכוח התחייבויות שעליהן חתמו. המבקשים, מצידם, הגישו ביום 18.1.2010 הודעת צד שלישי לגב' רוית ויליגר וכן לחברה הזרה Moriah United Corporation Inc. (להלן: מוריה) בה טענו כי חובותיו האמורים של המבקש 1 נפרעו באמצעות השתיים ולכן ככל שהמבקשים יחויבו בתשלום כלשהו לויליגר יהיו השתיים חייבות לשפותם. בהמשך ביקשו המבקשים לתקן את ההודעה האמורה והם עתרו לצירופם של חמישה צדדים שלישיים נוספים, ובהם המשיב, לגביהם נטען כי פעלו יחד בניסיון לגרום לחברת מוריה להתפרק ולהסתלק מאחריותה הנטענת בהתאם להודעת צד שלישי שהוגשה נגדה. ביחס למשיב בפרט טענו המבקשים כי הוא בעל מניות במוריה וכי פעל לפירוקה בארה"ב במטרה לסכל את ההליך המשפטי המתנהל נגדה בישראל. בהחלטתו מיום 24.10.2011 נעתר בית המשפט קמא לבקשה והורה למבקשים להגיש הודעת צד שלישי מתוקנת ובצידה בקשה להיתר המצאה אל מחוץ לתחום, נוכח העובדה שחלק מהצדדים השלישיים שנוספו, ובהם המשיב, אינם תושבי ישראל. בהתאם להחלטה זו הגישו המבקשים ביום 17.11.2011 הודעת צד שלישי מתוקנת וכן בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום כאמור ובהחלטתו מאותו היום נעתר בית המשפט לבקשתם. לאחר הדברים האלה, הגישה מוריה בקשה שהוכתרה כ"תגובת המשיבה 3 [מוריה] בבקשה לתיקון הודעת צד ג' והחלטה בדבר היתר המצאה לחו"ל" בה העלתה התנגדות לצירופם של צדדים שלישיים נוספים להליך. בהחלטתו מיום 11.12.2011 דחה בית המשפט קמא בקשה זו בקובעו כי לא מצא טעם לסטות מהחלטותיו הקודמות ובקשת רשות ערעור שהגישה מוריה על החלטה זו (רע"א 359/12) נדחתה על-ידי כב' השופטת (כתוארה אז) מ' נאור בהחלטתה יום 19.3.2012.

2.            ביום 9.5.2012 הגיש המשיב בקשה לביטול היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום שניתן בעניינו ובהחלטתו מיום 12.7.2012 - נושא בקשת רשות הערעור שלפניי - קיבל בית המשפט קמא את הבקשה וקבע כי היתר ההמצאה אל מחוץ לתחומי המדינה שניתן לצורך משלוח הודעת צד שלישי למשיב יבוטל. בית המשפט ציין כי הרחבת סמכות השיפוט בדרך של המצאה אל מחוץ לתחומי המדינה היא החריג לכלל, וכי על המבקש לפעול בדרך זו מוטל הנטל להוכיח קיומה של אחת מן החלופות הקבועות בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי או התקנות). כמו כן עליו להראות כי יש לו לכאורה עילת תביעה טובה וראויה נגד מי שמבוקש להמציא לו את כתב הטענות ועליו לתמוך את בקשתו בתצהיר ולשכנע כי הפורום הישראלי הוא המתאים והנאות לבירור התובענה.

               במקרה דנן, כך צוין, ביססו המבקשים את טענותיהם כלפי המשיב בבקשה להיתר ההמצאה על קיומן של ארבע חלופות הקבועות בסעיפי משנה (4), (5), (7) ו-(10) לתקנה 500 לתקנות. בית המשפט קבע כי החלופות הקבועות בתקנה 500(4) ובתקנה 500(5) עוסקות בתובענה שעילתה חוזית, ואילו עיון בהודעת צד שלישי שאותה מבוקש להמציא למשיב מגלה כי זו אינה נשענת על עובדות המבססות עילה חוזית כלשהי. בית המשפט הוסיף וקבע כי גם החלופה הקבועה בתקנה 500(7) אינה מתקיימת בנסיבות העניין, שכן לא נטען בהודעה כי המשיב ביצע איזה מן המעשים המיוחסים לו בישראל. אשר לחלופה הקבועה בתקנה 500 (10), בית המשפט קבע כי לא ניתן לומר שהמשיב הוא "בעל דין דרוש" או "בעל דין נכון" בהליך, כלשון חלופה זו, משום שכל שנטען כלפיו בהודעת צד שלישי הוא כי ניסה לפרק את מוריה, אך משהתברר בדיון כי בסופו של יום חברה זו לא פורקה נשמט הבסיס העובדתי לטענותיהם של המבקשים נגדו. עוד נקבע בהקשר זה כי לא הוכח שהמשיב הוא בעל מניות במוריה ולא נטען בהודעה נגדו מהו הנזק שגרם ומכוח מה טוענים המבקשים כי יש להטיל עליו אחריות. בית המשפט הוסיף וקבע כי המבקשים לא הציגו ראיות כלשהן המבססות, ולו באופן לכאורי, עילת תביעה טובה נגד המשיב. מטעמים אלה כולם הורה בית המשפט, כאמור, על ביטול היתר ההמצאה שניתן בעניינו של המשיב וחייב את המבקשים לשלם למשיב את הוצאות הבקשה בסך של 4,000 ש"ח.

3.            מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בה טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט קמא משנעתר לבקשת המשיב וביטל את היתר ההמצאה שניתן בעניינו. המבקשים טוענים כי המשיב תמך את בקשתו בתצהיר פגום משום שלא הוזהר כדין טרם שחתם עליו, ולטענתם בית המשפט קמא לא נתן דעתו לכך אף שנושא זה עלה בדיון שקיים בבקשה ואף שניתנה למשיב הזדמנות לתקן את הפגם האמור. עוד טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט משלא אפשר להם לחקור את המשיב על תצהירו ולטענתם המשיב הגיש את הבקשה לביטול היתר ההמצאה רק בחלוף כחצי שנה מיום צירופו להליך. המבקשים מוסיפים וטוענים כי בשים לב לשלב המוקדם שבו מצוי ההליך די היה בעצם חתימתו של המשיב על הודעת הפירוק שמסרה מוריה לרשם החברות במדינת דלאוור שבארצות הברית כדי לבסס עילה תביעה לכאורית נגדו. עוד טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא הביא בחשבון את קביעתו של בית משפט זה במסגרת רע"א 359/12 שהוזכרה לעיל, לפיה לבעל הדין חירות רבה בבחירת הגורמים הנתבעים על ידו. עוד טוענים המבקשים כי בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה המשיב הוא "בעל דין דרוש" בהליך דנן, כאמור בתקנה 500(10); כי שגה בית המשפט קמא בקובעו שהמשיב אינו בעל מניות במוריה; וכי נוכח הצהרותיו של המשיב לפיהן הוא משמש כדירקטור במוריה ממילא יש מקום לברר את אחריותו האישית כנושא משרה בתאגיד. לבסוף, טוענים המבקשים כי החלטתו של בית המשפט קמא פוגעת בזכותם להתגונן כיאות בתביעה וכי ניהול ההליך מבלי שהמשיב יהיה צד לו עלול לפגוע בהם באופן בלתי הפיך.

4.            המשיב, מצידו, טוען כי "גרירת" נתבע זר להליך בישראל היא מקרה חריג הדורש קבלת היתר מיוחד וכי הנטל להוכחת התנאים בהקשר זה, הן במסגרת בקשה לקבלתו של ההיתר הן בדיון על ביטולו, מוטל על מבקשי ההיתר. בנסיבות המקרה דנן, כך טוען המשיב, לא מתקיים אף אחד מן התנאים למתן היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום ועל כן בדין הורה בית המשפט קמא על ביטול ההיתר שניתן. המשיב מוסיף ומציין כי המבקשים נשענים בבקשת רשות הערעור שבכאן על החלופה הקבועה בתקנה 500(10) לתקנות, וכי הם זנחו למעשה את טענותיהם ביחס לכל יתר החלופות. אשר לחלופה זו טוען המשיב כי גם תנאיה אינם מתקיימים וכי ההודעה לצד שלישי אינה מגלה כל עילת תביעה כלפיו ודאי שלא עילת תביעה טובה כנדרש. המשיב מדגיש כי כל שנטען בהודעה ביחס אליו הוא כי בשנת 2011, זמן רב לאחר קרות האירועים נושא התביעה, הוא החל לפעול לפירוקה של מוריה - פירוק שאין חולק כי לא הושלם מעולם. המשיב מוסיף וטוען בהקשר זה כי המבקשים מעולם לא טענו שמוריה חדלת פירעון או שהמעשים המיוחסים לו הסבו להם נזק כלשהו. עוד טוען המשיב כי הוא מעולם לא היה בעל מניות במוריה וכי ככל שמוטלות עליו חובות מכוח היותו נושא משרה בחברה זו הן אינן כפופות לדין הישראלי. כמו כן טוען המשיב כי בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתביעה נגדו; כי ההחלטה ברע"א 359/12 אינה רלוונטית לגביו, משהוא אינו צד לה ומשעניינה שונה מענייננו; כי התצהיר שהגיש לתמיכה בבקשת ביטול ההיתר נערך ואושר כדין; וכי המבקשים העלו את טענתם בדבר הפגם בתצהיר לראשונה במסגרת הבקשה שבכאן והסיבה לכך שהוא לא נחקר על תצהירו נעוצה בכך שהבקשה לחוקרו הוגשה פחות מיממה טרם שהתקיים הדיון, אף שהמבקשים ידעו כי הוא מתגורר בשוויץ.

5.            לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

                לא אחת נפסק כי בית המשפט בישראל מצווה לנקוט גישה זהירה בבואו לבחון אם להתיר המצאת כתב בי-דין לבעל דין המצוי מחוץ לתחומי המדינה. זהירות זו נדרשת בין היתר בשל העובדה שהמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט מקנה לבית המשפט סמכות לדון בתביעה שעל דרך הכלל אין לו סמכות לדון בה, וכן מן הטעם שמתן ההיתר האמור עשוי להוביל להתנגשות סמכויות בין ערכאות השיפוט במדינות השונות ולפגיעה בכללי נימוס בינלאומיים (ראו: ע"א 837/87 הוידה נ' הינדי, פ"ד מד(4) 545, 550 (1990); רע"א 5150/02 וינברג נ' ביילס, פ"ד נח(2) 205, 209 (2003) (להלן: עניין וינברג); רע"א 7102/10 רואים עולם החברה להגנת הטבע בע"מ נ' פרלמוטר, פיסקה 3 (טרם פורסם, 12.4.2012) (להלן: עניין רואים עולם); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 728 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן: גורן)). על המבקש את היתר ההמצאה מוטל אפוא הנטל להוכיח כי עניינו בא בגדר אחת החלופות הקבועות בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי וזאת גם בשלב שבו נדונה, כבענייננו, בקשה לביטולו של היתר המצאה שהוצא תחילה במעמד צד אחד (ראו ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניקה בע"מ נ' Bodstray Company Ltd, פ"ד נח(2) 465, 472 (2004)). על מבקש ההיתר להוסיף ולהראות כי פרט ל"עילת המצאה" עומדת לו גם עילת תביעה לגופו של עניין המעוררת "שאלה רצינית שיש לדון בה", אם כי מדובר בהקשר זה ברמת הוכחה נמוכה יותר מהנדרש במסגרת ההליך עצמו ושאלה זו נועדה אך לוודא כי אין מדובר בתובענת סרק או בתובענה טורדנית (ראו: גורן, 731; עניין רואים עולם, פיסקה 3 והאסמכתאות הנזכרות שם; רע"א 4038/09 ברונשטיין נ' ד"ר בלינדר ג'ורג' - מ.א.ר בע"מ, פיסקה 31 (טרם פורסם, 19.7.2009) (להלן: עניין ברונשטיין)). ולאחר כל אלה, עדיין יש לבית המשפט שיקול דעת להחליט האם מן הראוי להתיר את ההמצאה, בהינתן מכלול נסיבותיו של המקרה הקונקרטי (ראו עניין רואים עולם, שם). בהקשר זה יוכל בית המשפט לשקול, למשל, שיקולים הנוגעים לנאותות הפורום (ראו ע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co., פ"ד נב(1) 109, 112 (1998)).

6.            בבקשה דנן התמקדו המבקשים בחלופה שבתקנה 500(10) לתקנות לפיה "האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה". לצורך הוכחת קיומה של חלופה זו על המבקשים לעמוד בשני תנאים: האחד, עליהם להראות כי התובענה העיקרית הוגשה לפי סדרי הדין והיא אינה משוללת יסוד; והשני, עליהם להצביע על כך שהמשיב הינו בעל דין "דרוש" או "נכון" בהליך, כלומר עליהם להראות כי לו היה שוהה בתחום השיפוט ניתן היה לצרף את המשיב כבעל-דין לתובענה (ראו עניין רואים עולם, פיסקה 5). ככל שמדובר בבקשה להמציא הודעת צד שלישי אל מחוץ לתחום - כבעניינו - בחינה זו תיעשה בהתאם לקריטריונים הקבועים בתקנה 216 לתקנות סדר הדין האזרחי, המגדירה באילו נסיבות ניתן להגיש הודעה לצד שלישי (ראו: עניין וינברג, 212-211; רע"א 7342/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' INCOMACS LTD, פיסקה 4 (טרם פורסם, 2.8.2012)).

               במקרה דנן כשלו המבקשים בהוכחת התנאים האמורים. בית המשפט קמא קבע כי לא הוצגו בפניו ראיות "ולו באופן לכאורי וראשוני" וכי המבקשים הפריחו סיסמאות בעלמא לעניין אחריותו של המשיב, לרבות אחריותו כנושא מישרה במוריה, בלא שתמכו אותן על פני הדברים בטיעון עובדתי ברור. בית המשפט הוסיף והדגיש כי אין חולק על כך שחברת מוריה לא פורקה בסופו של יום וציין כי המבקשים לא הצביעו על נזק כלשהו שהסב להם ניסיון הפירוק הנטען של מוריה על ידי המשיב. בנסיבות אלו נראה כי הבקשה להמצאת הודעת צד שלישי, ככל שהיא נוגעת לאחריותו של המשיב, משוללת יסוד וממילא אף לא מתעוררת במקרה זה "שאלה רצינית הראויה לדיון" המצדיקה היעתרות לבקשה. כמו כן, לא ניתן לראות במשיב בעל דין "נכון" או "דרוש" בהליך המתנהל בישראל בין ויליגר למבקשים.

               הטענות שהעלו המבקשים בדבר פגמים שנפלו כביכול בתצהירו של המשיב ובדבר אי-מתן ההזדמנות לחוקרו על האמור בתצהירו, אין בהן בנסיבות העניין כדי לשנות ממסקנתי זו, בייחוד בהתחשב במועד זימונו של המשיב לחקירה (11.7.2012).

7.            אשר על כן הבקשה נדחית.

           המבקשים יישאו בשכר טרחת עורך-דין המשיב בסך של 7,500 ש"ח.

           ניתנה היום, ד' בשבט התשע"ג (‏15.1.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    אנ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 begin_of_the_skype_highlighting 077-2703333 ללא תשלום  end_of_the_skype_highlighting ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il